הסיפור שלי
אני גיל מרנץ; זוכה “נינג’ה ישראל”, יזם, מאמן, מרצה וחוקר מנטלי.
לא נולדתי חזק – בניתי את עצמי מאפס, מתוך כאב, רצון ונחישות. גדלתי בלי כיוון, עם הרבה כעס בפנים, והיום אני עוזר לאחרים להתחבר לעוצמה שלהם – כמו שאני למדתי להתחבר לשלי.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטן, והמציאות נהייתה רעועה. רגיש, עקשן, חסר שקט, עברתי בין בתים, בין חוקים, בין עולמות. הרגשתי שאין לי יציבות, אין לי שורש. ובתוך הרעש הזה – הפכתי להיות מה שקוראים לו “ילד בעייתי”.
הייתי מסתבך כל הזמן. לא מקשיב. מתריס. נכנס לעימותים.
לא כי רציתי לפגוע – אלא כי לא ידעתי איך להכיל את מה שאני מרגיש.
הרגשתי לבד. אבל לא נתתי לאף אחד לראות את זה.
זה אולי נשמע כמו סיפור גבורה, אבל זה לא.
בגיל 15 עברתי לגור לבד כי לא הצלחתי להחזיק בשום מקום. לא בבית, לא בבית ספר, לא באף מסגרת. הייתי מתנהל בעצמי – בלי חוקים, בלי גבולות, בלי מישהו שיגיד לי מה כן. ומה שקורה למתבגר בלי כיוון – זה שהוא פשוט מתחיל להתרסק.
התנהגות אלימה, חוסר שליטה, התפרצויות. הרגשתי כמו מטען חבלה מהלך.
והייתי בטוח שככה אני. שזה פשוט מה שיש.
הייתי ילד טעון, בגיל 15 – לגמרי לבד.
בתור ילד ניסיתי הכול – טניס שולחן, כדורסל, אומנויות לחימה, כדורגל.
הייתי מחפש חוג חדש כל כמה חודשים. רציתי תנועה, אתגר, ריגוש.
אבל שום דבר לא באמת החזיק.
בתיכון, פשוט ויתרתי. אמרתי לעצמי שספורט זה לא בשבילי.
אבל האמת? פשוט לא ידעתי איך להתמיד.
איך להתמודד עם קושי. איך להישאר גם כשהריגוש נעלם.
מחפש ריגוש, ולא מוצא שקט
בצבא שובצתי כלוחם בנח”ל.
שם, דרך אימוני הכוח והאינטרוולים, האהבה לתנועה חזרה אליי.
אבל אז נפצעתי, והועברתי לתפקיד מדריך.
היה לי ברור שלא אחזור לשטח – אז החלטתי למקסם את מה שכן יש לי. התחלתי ללכת לחדר כושר. ולאט לאט – נבניתי מחדש.
גיליתי מה זה משמעת.
איך זה מרגיש כשהגוף מתחזק – ואיתו, הביטחון בעצמי.
הצבא, הפציעה – והחיפוש מחדש
אחרי הצבא למדתי בוינגייט, סיימתי קורס מדריכים –
אבל הרגשתי שאני רק על הקצה של משהו הרבה יותר עמוק.
התחלתי ללמוד אנטומיה, קינסיולוגיה, כל מה שיכולתי להבין על הגוף.
עברתי לאימוני משקל גוף, ואז נחשפתי לשיטת עידו פורטל.
שם באמת התאהבתי – בטבעות, בעמידות ידיים, בשליטה גופנית.
הרגשתי שיש כאן שפה של תנועה שהגוף שלי חיפש כל החיים.
התיאבון גדל – והמסע התחיל
ככל שהעמקתי, שאלות חדשות התחילו לעלות:
למה תרגילים מסוימים באים לי בקלות ולאחרים לא?
האם זה מולד? האם זה קשור בקואורדינציה, בהבנת הגוף?
או אולי בכלל מדובר בהבדל בגישה?
התחלתי לעשות קליסטניקס, לטפס, ולעוף בפארקור.
שם התגלה לי כלי חדש שלא הכרתי קודם – המשחק המנטלי.
הגוף יכול, אבל הראש מפחד.
והבנתי: זאת הנקודה שאני רוצה לעבוד עליה. היכולת לשים לעצמך מטרה ולרדוף אחריה כל יום מחדש. לא רק להיות חזק פיזית – אלא לבנות ולחזק את עצמי מבפנים.
קליסטניקס, טיפוס, פארקור ושינוי בגישה
כשהגיעה לישראל התכנית “נינג׳ה ישראל” – ידעתי:
זה הזמן להפסיק לברוח, ולהשקיע במשהו עד הסוף.
לקחתי את זה כפרויקט חיים. בניתי לעצמי תוכנית אימונים פיזית ומנטלית.
שילבתי את כל מה שלמדתי עד אז, ודחפתי את עצמי לקצה.
התחלתי להתאמן כמו שלא התאמנתי אף פעם. הרגשתי מוכן לכבוש את המסלול, אבל החיים רצו אחרת. יום הצילומים שלי בוטל בגלל גשם – והאכזבה הייתה קשה.
אבל כל זה רק הדליק בי עוד יותר את האש. הסתכלתי על המתמודדים בעונה הראשונה – והבנתי: אני עוד רחוק. אבל אני אגיע לטופ.
המשכתי. תכננתי מחדש. שכללתי את השיטה שלי, דחפתי אפילו יותר – ואז נפצעתי. קרע בשריר. חודשיים לפני הצילומים.
הנינג’ה – לא רק תחרות. מטרה. מבחן חיים.
כל מה שבניתי – התרסק לי מול העיניים, אבל היה ברור לי שאני לא מוותר.
עברתי שיקום, ובמקביל שכללתי את עצמי עוד יותר. בניתי תוכנית מנטלית שתעזור לי להתגבר על המכשולים. רציתי לנצח, לא משנה מה.
חקרתי ספורטאי על, קראתי מחקרים, למדתי איך בונים משמעת, חוסן, מסוגלות.
עשיתי את האימונים הכי חשובים שעשיתי בחיים – בתוך הראש.
וזה עבד.
הגעתי לעונה השנייה של נינג’ה ישראל –
וניצחתי.
כאן התחיל המבחן האמיתי – לא של הגוף, אלא של הראש
מאז, כל מה שלמדתי – הפך לשיטה.
שיטה שפיתחתי, בדקתי על עצמי, והיום אני מעביר לאחרים.
שיטה שהיא גישה שלמה שמחברת בין גוף לתודעה, המבוססת על שלושה עקרונות:
1. מודעות
2. צמיחה
3. הצלחה
השיטה הזאת הפכה לדרך החיים שלי, האימונים, ללב של הסדנאות שלי, וההרצאות שאני מעביר היום לאלפי אנשים –
מילדים ונוער, דרך חיילים, ועד אנשי עסקים ומנהלים.
מה שגיליתי – הפך לשיטה
• זוכה העונה השנייה של “נינג’ה ישראל”
• אתלט בינלאומי שמדורג בטופ העולמי
• מייסד ובעלים של ״האקדמיה לנינג׳ה״ – מתחם הנינג’ה הגדול והמוביל בישראל
• מייסד ובעלים של ״נינג׳ה סקול״ – רשת בתי הספר לנינג׳ה הגדולה בישראל עם מועדונים בכל הארץ
• אחד ממייסדי ארגון הנינג’ה הרשמי בישראל ויו”ר הוועדה המקצועית של הארגון
• מאמן את נבחרת הילדים של ישראל – עם שלושה אלופי ישראל
• מכשיר את הדור הבא של מאמני הנינג’ה בארץ
• מרצה על חוסן מנטלי, התפתחות אישית ועוצמה – בפני מאות ואפילו אלפי אנשים, בכל הארץ
כל אלו הן כותרות ותארים שהשגתי. אבל זה לא מה שחשוב. הכי חשוב זה שאני יודע מי אני. אני יודע מה אני שווה, למה אני מסוגל, ואיך הגעתי לשם.
הכול נבנה מ-0, בלי פריבילגיות, בלי קיצורי דרך.
זה מה שאני מלמד היום: לא רק חוזק גופני, אלא חוזק מנטלי.
איך לבנות את עצמך כל יום מחדש ולכבוש את היעדים שלך בעוצמה.